חברי ההנהלה

בתורה מסופר על בלק מלך מואב שפנה לבלעם נביא אומות העולם כדי לקלל ולפגוע בעם ישראל, לבסוף בלעם בא לקלל ויצא מברך, ככתוב בתורה (במדבר כ”ד) “וירא בלעם כי טוב בעיני ה’ לברך את ישראל…. וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שכן לשבטיו ותהי עליו רוח אלקים… וישא משלו ויאמר… מה טובו אהליך יעקב משכנתיך ישראל”.

רבים תמהים על ההבדלים בין ראש הפסוק לסופו, בתחילה אוהליך ולבסוף משכנותיך, בתחילה מכונים שבטי ישראל יעקב ולבסוף ישראל ?

בתלמוד בבלי (סנהדרין ס.) מובא ביאור על הפסוק וירא את ישראל שכן לשבטיו, “מה ראה ? ראה שאין פתחי אהליהם מכוונין זה לזה, אמר ראויין הללו שתשרה עליהם שכינה”.

כלומר בלעם ראה שהשכינה שורה בשבטי ישראל כי שומרים ומכבדים את פרטיותם וכבודם של זולתם (ככתוב וירא את ישראל “שכן” לשבטיו) ולכן אמר “מה טובו אהליך יעקב”.

“אוהל” זה דבר ארעי, “משכן” זה דבר קבוע, בהתחלה ראה בלעם את אוהלי ישראל המרובים פזורים במדבר כל אחד ומשפחתו כל אחד ושבטו ככתוב וירא את ישראל שוכן לשבטיו, חשב שאינם מאוחדים והינם נפרדים זה מזה, כשהבין שהם מאוחדים באמונה ושכינה שורה ביניהם והאוהל המשפחתי הוא זמני לצורכי חיי המשפחה אולם המשכן / השכינה הוא דבר קבוע בקרבם הבין שעם כזה ראוי שתשכון בו הברכה.

לכן בהתחלה ראה את האוהל הזמני שבהם כבית מגורים כינה זאת אוהל וכשראה שהם מתכנסים בבתי כנסת כאיש אחד בלב אחד לאביהם שבשמים כינה את מקום כינוסם  משכנותיך. בהתחלה שהיו פזורים באוהליהם כשבטים כינה אותם יעקב, כבני יעקב שהיו מוגדרים כשבטים ולבסוף כשראה אותם כאיש אחד בבואם לבית הכנסת, באמונתם ובעבודתם מול בורא עולם הם מאוחדים בדעתם כינה אותם ישראל בלשון מעלה ושררה.

ראיתי שרבי חיים בן עטר (נולד במרוקו 1696) כתב כאן (בפירושו אור החיים) שאוהל זה דבר שאין בו דרגות, עליות ומורדות אולם משכנותיך זה לשון רבים כי יש הרבה דרגות בקדושה זו למעלה מזו (עזרה, היכל, קודש הקדשים).

רבי עובדיה ספורנו (נולד באיטליה 1475) כתב כאן פירוש “מה טובו אוהליך יעקב” כי אלו העוסקים בתורה ומצוותיה ייטיבו לכלל האומה, ממש כדבריו אנו תפילה שהמשכן שבו שוכן “הרבנות והמועצה הדתית נס ציונה” יביא ברכת ה’ לכלל תושבי עירנו, נזכה לברך ולהתברך יחד בעשייה ברוכה ובמתן שירותי דת באהבה ובשמחה, נזכה לקדש את שם השם שתושבי עירנו יאמרו עלינו “מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל”.